פריז מעוננת היום. צלצלתי בצהריים לחברה מהארץ, אמא שלה אמרה שהיא בים, פתאום הרגשתי רחוקה.
--
הגעתי לפריז לשנתיים הבאות ביום ראשון, 24 לחודש יולי בשעה 13 בצהריים. תיק גדול עם הבגדים, מזוודה עם שמיכה, כרית ומצעים, טרולי עם ספרים ומצלמה. ביום רביעי עברתי לדירת הסטודיו הקטנה שלי, בפסאז' קטן ברובע ה11.
--
לפני כמה שנים הייתי מעוניינת באיזה בחור. באחת משיחות הטלפון שלנו הוא סיפר לי שהוא קורא ספר, אחד מהמותחנים האסקפיסטיים של הרלן קובן. קראתי אותו כבר. ברגע שניתקנו את השיחה ניגשתי לספריה הענקית שיש לנו בבית ואיתרתי את הספר. כל פסקה, כל עמוד דמיינתי את הבחור- מה הוא חושב, אם הוא כבר הגיע לפרק הזה, אם הוא יודע או מתחיל לנחש את פתרון התעלומה של קובן.
היום חיפשתי סרט נחמד לראות, להעביר את הערב. מצאתי את נוטינג היל. כמעט התקשרתי לאמא שלי כמעט שלחתי לה את הקישור, שתראה יחד איתי ממרחק אלפי קילומטרים. נצחק יחד, נתפעל מהיופי המהמם של ג'וליה רוברטס מהקסם של יו גרנט. אולי תוקל לי הבדידות.
--
פריז שקטה. מהחלון שלי שמשקיף לקיר לבנים אדומות אני שומעת את הגשם שמגיע לפרקים. אני שומעת את השכן עם שותף או עם חבר. למרות שאני לא רואה- זוית הראיה שלי לא מותאמת להצצה- אני יודעת שהם מעשנים ואני יכולה לדמיין את סלסולי העשן בדירת הסטודיו שלהם, מתמזגת להפליא עם גלי הקול של מוזיקת הג'אז שהם שומעים בלי הפסקה, עם הלגימות הקצובות מהיין האדום. כל כך פריזאי.
-
פריז שקטה. טיילתי היום ברובע. בין הסינים והתיירים והערבים הבליחו מדי פעם קצת צרפתים עם השיק הנוטף והשפה המהירה, המתנגנת. השמיים היו אפורים, וזה בסדר. מאוד מעונן. כל כך יפה פריז באפרוריות שלה, במיסתורין שלה. עתיקה, מתנשאת.
הגעתי למקום הנכון.
פריז מעוננת היום. כשמעונן אני תמיד מרגישה קצת בודדה.
