4 החברות הכי טובות שלי באו לפריז לבקר אותי, לסוג של סוף שבוע ארוך. ישנו כולנו בדירת סטודיו הקטנה שלי. היו הרבה שערות על הרצפה, מעט כלים בכיור, הרבה בגדים צעיפים ומעילים תלויים על כל פינה אפשרית בבית. קצת עשן סיגריות, הרבה שוקולדים, חמאה ופריכיות אורז.
היה הרבה ריח של בית. צחוק ודיבורים על מין. ועלינו. ועל בחורים ומה שהם רוצים (מה אתם רוצים, בעצם? לא הצלחנו להבין. אולי בגלל שלשלוש מאיתנו יש חבר כבר הרבה- הרבה- זמן. הן לא כל כך זוכרות מה בנים אמיתיים רוצים).
טיילנו בעיר וישנו בבתי קפה ועשינו קניות. והכל היה כמו פעם. ופריז הייתה לי מתויירת פתאום.
כאילו שהחלפתי בית אחד בבית אחר. כאילו שערבבתי ביניהם.
והייתי חצי תיירת חצי תושבת ארעית. השפה שלי התמקסה. מיקס משונה של אנגלית צרפתית וקללות בעברית על זה שאני לא מצליחה לדבר כמו שצריך.
יצאנו מחוץ לפריז איזה יום. לעיירה הקטנה והמנומנמת שואן גוך קבור בה. הייתי בטבע פתאום. בשדות חרושים. שכחתי שזה חשוב. לנשום אויר טוב.
אז נשמתי במשך 6 ימים כמו שצריך. אויר של בית
נראה ביקור מקסים ופוטוגני!
השבמחק