אני לא יודעת מה קורה לי, שאני לא מפסיקה לחלום על החבר שלי לשעבר. שהיה הראשון. והיחיד.
שמאז הוא לא הרגשתי כלום כלפי אף אחד.
אני חולמת עליו הרבה. אני מתגעגעת למשהו בסיסי. אני טובה יותר בזוג. אני טובה בזוגיות.
אני טובה בלתת ואני טובה בלאהוב.

כל כך מפחיד שזה לא יקרה שוב.

ואני מנסה לזמן לעצמי דברים טובים. ואני מנסה להרגיש דברים אבל לא הולך לי.

אני מקנאה בו שהוא מצא לו מישהי. אני מקנאה בזוגות. אני מקנאה באלה עם הלב השבור.

אני אצטט את יהונתן גפן מה שאני לא עושה הרבה- או בכלל לא.
"האוהבים חוזרים אל הלילה, המשוררים חוזרים אל המילים".

מי משוררת בכלל. תנו לי לחזור אל המיטה. ושיהיה שם מישהו עם ידיים חזקות ועם גוף חם שידע בדיוק איך אני אוהבת שמחבקים אותי לפני השינה.

(זו תמונה של לבד)